אינטר-אק-טיב? פתיחה

מה מאפיין את הרגע שבו חוויה עיצובית הופכת לחוויה אינטראקטיבית? כיצד בא לידי ביטוי הדיאלוג האינטראקטיבי במדיות השונות? לפניכם מוצגים תוצרים מתרגילי קורס יסודות חשיבה עיצובית בבצלאל, במהלכו אנו עוסקים ביסודות הבסיס ובעקרונות החשיבה של תחום העיצוב האינטראקטיבי, ופותרים את המשימות בעזרת אמצעים ויזואליים תלת-מימדיים, דו-מימדיים ודיגיטליים.

קראו עוד...

תסתכלו טוב, זה מקולקל

לפני הכל, חובה לצפות בסרטון הבא (סה״כ 2 דק׳):

Seth Godin at Gel 2006 from Gel Conference on Vimeo.

כפי שסת׳ גולדין מסביר פה למעלה, ניתן לאתר בעיות רבות, מינוריות או משמעותיות, שנגזרות מעבודה ״אוטומטית״ וחוסר אבחנה בפרטים הקטנים של מוצר או תהליך, שהופכים אותו מיעיל ואטרקטיבי לחסר שימוש ו״מקולקל״.

לדוגמה, תחנת מוניות בשדה תעופה בניו-יורק בה יש 75 מוניות ו-75 אנשים מחכים בתור, ולכן יש להמתין כמעט שעה כדי להגיע למונית, כאשר באותה מידה היה אפשר לומר לכולם לגשת באופן פרטי למוניות ולפתור את הבעיה.

מספיק שאדם אחד חושב שהדבר ״מקולקל״ וזה מספיק. גם אם האדם שהמציא את הדבר מאמין שלא או כל אדם אחר חושב אחרת, זה לא משנה. עדיין זה ״מקולקל״.

בעיות מהסוג שצויינו למעלה אפשר למצוא גם בסביבה היומיומית שלנו ולפיכך יצאנו אני, אשחר זיכלינסקי, ושותפי למחקר, טל דרורי, לתעד שתי בעיות שנוצרות ממפגש של אנשים עם חלל / אובייקט / מערכת המפעילים אותם ומופעלים על ידם.

בחרנו להתמקד בסביבת העבודה של הסטודנטים באקדמיה ״בצלאל״ והבעיות שנמצאו הן:

1. תליית עבודות - בעת סידור ותלייה של עבודות הסטודנטים על הקירות בכיתות האקדמיה, נדרש זמן רב כדי להתאים את כולן במרווחים זהים זו מזו ולהעמידן בקו ישר ואחיד.


2. שולחנות לא יציבים - השולחנות בכיתות האקדמיה בנויים מדיקט עץ גדול ושני חמורים (רגלי עץ ניידות) שאינם מחוברים וניתנים להזזה. כאשר החמורים ממוקמים במרכז הדיקט ולא בקצוותיו, השולחן כולו אינו יציב וישנה סכנה שהשולחן יתרומם בפתאומיות ברגע שסטודנטים נשענים עליו.

לפניכם סרטון המתעד את הבעיות (״צרות בבצלאל״) - 

קראו עוד...

תסתכלו טוב, תיקונים

כפי שניתן לראות בפוסט הקודם חקרנו את סביבת העבודה באקדמיה בצלאל, ומצאנו שתי בעיות שנוגעות לשגרת היום של הסטודנטים: תליית עבודות שאורכת זמן רב, ושלחנות שאינם יציבים בכיתות. בשלב זה החלטנו אני וטל להתמקד בבעיה של תליית העבודות ולמצוא לה פתרון.

התחלנו ממקום מוכר, שיטה שהוצגה לנו בעבר ע״י מרצים באקדמיה - תלייה של חוט באמצעות פושפינים (נעצים) בקו ישר ומקביל לרצפה על גבי הקיר ולפיו לתלות את העבודות. המסקנות שעלו מפתרון זה:

• לא ניתן לתלות מספר עבודות ע״י אנשים רבים במקביל ושיישמר מרווח נכון.
• תהליך התלייה של החוטים וקיפולם בסוף הינו מסורבל ודורש זמן רב.
• נדרשים מספר אנשים על מנת לתלות את החוטים בצורה מדוייקת.

נוסף על אלה, הבנו כי הפתרון שנציע צריך להיות בהיר לסטודנטים שיראו אותו לראשונה (עדיפות לאובייקט שמגיע מתחום המדידות ומוכר) וזמין וזול, כדי שיהיה בר ביצוע וניתן יהיה אף ליישמו בעתיד.

פתרון מס׳ 1 - ״מדומטר״, מתקן עזר המייעל את השיטה הקיימת -

• קל לשימוש
• חיסכון בזמן
• פעולה ניתנת לביצוע ע״י אדם אחד
• ניתן לתלות כמה עבודות במקביל

• 
  

קשיים עיקריים:

• הסרגליםצאלסטיים מאוד, החומר אינו יציב ולכן לא נותן מידה מדוייקת. (עדיף על פני חוטים - שימוש אסתטי יותר).
• תהליך מסורבל - משיכה של סרט המדידה והחזרתו. זמן ״מתבזבז״ על מתיחת סרטי המדידה ואף לפעמים ״קופצים״ חזרה.
• הימנעות מפגיעה בעבודות ובפושפינים שתולים את העבודות.

פתרון מס׳ 2 - אפליקציית גרידים QR -

בעזרת הטלפון החכם ניתן לסרוק קוד QR המותאם ללוח ולהיעזר בשכבה ויראטואלית של רשת גרידים שמופיעה במכשיר ולתלות באמצעותה את העבודות בצורה מדוייקת.

• נוח וידידותי לשימוש
• מודולרי
• מדוייק
• אינו מסורבל וניתן להפעלה בלחיצת כפתור

קראו עוד...