לפני הכל, חובה לצפות בסרטון הבא (סה״כ 2 דק׳):
כפי שסת׳ גולדין מסביר פה למעלה, ניתן לאתר בעיות רבות, מינוריות או משמעותיות, שנגזרות מעבודה ״אוטומטית״ וחוסר אבחנה בפרטים הקטנים של מוצר או תהליך, שהופכים אותו מיעיל ואטרקטיבי לחסר שימוש ו״מקולקל״.
לדוגמה, תחנת מוניות בשדה תעופה בניו-יורק בה יש 75 מוניות ו-75 אנשים מחכים בתור, ולכן יש להמתין כמעט שעה כדי להגיע למונית, כאשר באותה מידה היה אפשר לומר לכולם לגשת באופן פרטי למוניות ולפתור את הבעיה.
מספיק שאדם אחד חושב שהדבר ״מקולקל״ וזה מספיק. גם אם האדם שהמציא את הדבר מאמין שלא או כל אדם אחר חושב אחרת, זה לא משנה. עדיין זה ״מקולקל״.
בעיות מהסוג שצויינו למעלה אפשר למצוא גם בסביבה היומיומית שלנו ולפיכך יצאנו אני, אשחר זיכלינסקי, ושותפי למחקר, טל דרורי, לתעד שתי בעיות שנוצרות ממפגש של אנשים עם חלל / אובייקט / מערכת המפעילים אותם ומופעלים על ידם.
בחרנו להתמקד בסביבת העבודה של הסטודנטים באקדמיה ״בצלאל״ והבעיות שנמצאו הן:
- תליית עבודות - בעת סידור ותלייה של עבודות הסטודנטים על הקירות בכיתות האקדמיה, נדרש זמן רב כדי להתאים את כולן במרווחים זהים זו מזו ולהעמידן בקו ישר ואחיד.
- שולחנות לא יציבים - השולחנות בכיתות האקדמיה בנויים מדיקט עץ גדול ושני חמורים (רגלי עץ ניידות) שאינם מחוברים וניתנים להזזה. כאשר החמורים ממוקמים במרכז הדיקט ולא בקצוותיו, השולחן כולו אינו יציב וישנה סכנה שהשולחן יתרומם בפתאומיות ברגע שסטודנטים נשענים עליו.
לפניכם סרטון המתעד את הבעיות (״צרות בבצלאל״) -
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה